יותר ויותר אנשים מבקרים בספרד לאוכל שלה מדי שנה. ומה שהמטיילים הרעבים האלה הכי רוצים זה משקה קיץ פופולרי – סנגריה, שילוב של יין ופירות שמטרתם כיבוד וכיף.
סנגריה ידועה כמשקה הלאומי של ספרד. שם המשקה מגיע מהמילה הספרדית Sangre (שבעצמה מגיעה מהסנגויס הלטיני), שפירושה "דם", ומתייחסת לצבעו הכהה. יש אפילו פתגם שאומר ששום חג ספרדי אינו שלם ללא סנגריה. למרות שהמשקה לא קיבל את שמו הרשמי עד המאה ה -18, ההיסטוריה שלו יכולה להיות נעוצה בתנור לפני 2,000 שנה.
בסביבות 218 B.C. הרומאים עשו את דרכם על פני חצי האי האיברי ושתלו כרמים לאורך הדרך. באותה תקופה, המים לא היו בטוחים לשתייה, ושתיית משקאות מותססים נשאה סיכון נמוך בהרבה לגרימת מחלות. לכן, אנשים ערבבו יין, שהיה הרבה יותר קל ופחות חזק ממה שאנחנו רגילים היום, אבל עדיין הייתה לו היכולת להרוג חיידקים, עם מים, סוכר ותבלינים כמו קינמון. משקה זה נקרא היפוקרטס ונחשב למבשר העתיק של סנגריה ויין מתובל.
אבל בשנות ה-700, עסקי היין הספרדיים, כולל עסקי הסנגריה הספרדיים, התפוגלו. המורים האסלאמיים כבשו את חצי האי בשנת 711 לספירה. סנגריה חזרה עם סיום שלטון המורים בשנת 1492, ועם שובו של היין, הייתה חזרתה של סנגריה.
בשנות ה-1700 וה-1800 נוצר באנגליה ובצרפת סגנון סנגריה באמצעות ענבים צרפתיים מסורתיים. הייתה גם סנגריה לבנה, סנגריה נוצצת, וסנגריה עשויה עם אפרסקים, שנקראה זורה. סנגריה הוצגה לארצות הברית ביריד העולמי של ניו יורק בשנת 1964 כאשר ביתן ספרד הגיש אותה למבקרים מהקיוסק של טברנה מדריד. מאז, האמריקאים מיהרו לאמץ את הקוקטייל הספרדי, ובשנים האחרונות ברים רבים החלו להגיש סנגריה ייחודית לאורחיהם.
על פי חוקי האיחוד האירופי, השימוש בסנגריה בסימון מסחרי או מסחרי מוגבל כעת תחת כללי תיוג גיאוגרפיים.
הפרלמנט האירופי אישר חוקי תיוג חדשים בהפרש גדול בינואר 2014, תוך הגנה על אינדיקציות למשקאות ארומטיים, כולל סנגריה, ורמוט וגלוהווין. רק סנגריה המיוצרת בספרד ובפורטוגל מותרת להימכר כ"סנגריה "באיחוד האירופי.
מתכוני סנגריה משתנים בפראות אפילו בתוך ספרד, עם הבחנות אזוריות רבות. באופן מסורתי, סנגריה עשויה להיות מעורבבת עם פירות מקומיים כגון אפרסקים, נקטרינות, פירות יער, תפוחים, אגסים, או פירות גלובליים כגון אננס או ליים, ממותק עם סוכר ומיץ תפוזים. ישנן כמה אפשרויות להיכנס לסנגריה לאוהבי היין, המבוססים על סוג היין.
· יינות אדומים הם הבסיס המקורי לסנגריה ויש להם מסורת ארוכה באירופה שראשיתה אולי בימי הביניים. טמפרניו מאזור ריוחה בספרד הוא המרכיב הקלאסי. כמעט כל יין אדום יעשה, בתנאי שהוא פירותי ופשוט.
· יינות לבנים נוטים להציג פירותיות, אשר עובד היטב מתכונים סנגריה. אנו ממליצים בחום על יינות לבנים אלה שיש להם ניחוחות וטעמים שישלימו, במקום להתחרות.
· יינות רוזה זמינים באופן נרחב, רב-תכליתיים, ויכולים להוסיף צבעים וגוונים יפים לסנגריה. מייבש רוזה הוא נהדר לשמש עם מתכונים סנגריה הכוללים פטל, חמוציות, או מחסומים אדומים אחרים. אל תבחרו אלה רוזה מתוק מאוד אשר יכול להיות קשה יותר לזווג עם החומרים האחרים של סנגריה.
· יינות מבעבעים מוסיפים חומציות חמצמצה ואוויר חגיגי. השתמשו ביינות מבעבעים לבנים (בלאן דה בלאנס) במקום יין לבן במתכוני סנגריה, ומבעבע רוזה במקום רוזה או יינות אדומים. כדאי שתימנעו מיינות מבעבעים ישנים ויקרים; ואל תוסיף את הבועות עד שיהיו מוכנות להגשה.
· יינות קינוח, או יינות מתוקים, הם בדרך כלל מתוקים עם טעם בולט ותכולת אלכוהול גבוהה יותר. הסוכר ביינות קינוח יכול לעזור לאזן את החומציות של הפרי בכמה מתכונים סנגריה. אתה אמור לחפש יינות מתוקים יבשים שאינם מתוקים להפליא, וגבוהים מדי באלכוהול. יינות מועשרים כמו מרסלה, פורט ומדיירה אינם מומלצים.
לא משנה איזה סוג של יין תבחרו, סנגריה היא בסך הכל, קלה יחסית להכלה, ואידיאלית לכל פיאסטה בקיץ.

















