היסטוריה של קומקום
קומקום התה הומצא בסין בתקופת שושלת יואן. הוא כנראה נגזר קומקומים קרמיקה וסירי יין, שהיו עשויים מברונזה ומתכות אחרות היו תכונה של החיים הסיניים במשך אלפי שנים. הכנת תה במהלך שושלות קודמות לא השתמשה בקומקום תה. בשושלת טאנג, קדירה שימשה להרתיח תה טחון, אשר הוגש בקערות. תה שושלת סונג נעשה על ידי מים רותחים בקומקום ואז לשפוך את המים לתוך קערה עם עלי תה טחון דק. לאחר מכן שימשה מברשת כדי לערבב את התה. עדות כתובה לקומקום תה מופיעה בטקסט של שושלת יואן ג'יואן קונגחואה, המתאר קומקום תה שהמחבר, קאי שיזוהן, קנה מהמלומד סון דאומינג. על ידי שושלת מינג, היו נפוצים בסין. הדוגמה המוקדמת ביותר של קומקום תה ששרד עד היום נראה אחד במוזיאון בית פלאגסטאף של Teaware; הוא מתוארך לשנת 1513 ומיוחס לגונגצ'ון.
קוטמי תה מוקדמים קטנים בסטנדרטים מערביים כי הם בדרך כלל מיועדים לשותה יחיד, והסינים שתו את התה מבחינה היסטורית ישירות מהזרבובית. הגודל משקף את החשיבות של הגשת מנות בודדות, כך הטעמים יכולים להיות מרוכזים ומבוקרים טוב יותר, ואז חוזרים על עצמם.
מסוף המאה ה-17 נשלח תה מסין לאירופה כחלק מייצוא של תבלינים אקזוטיים ומוצרי יוקרה. הספינות שהביאו את התה נשאו גם תקבובי תה מחרסינה. רוב הקומקוםים האלה נצבעו בכחול ולבן. חרסינה, להיות זגוגי לחלוטין, יעמוד מי ים ללא נזק, כך קוטמי התה היו ארוזים מתחת לסיפון בעוד התה היה מאוחסן מעל הסיפון כדי להבטיח שהוא נשאר יבש.
שתיית תה באירופה הייתה בתחילה שמורה של המעמדות העליונים, בשל ההוצאה. תסמים פורצלן היו רצויים במיוחד כי חרסינה לא יכול להיות מיוצר באירופה באותו זמן. רק ב-1708 המציא ארנפריד וולטר פון צ'ירנהאוס דרך להכנת חרסינה בדרזדן, גרמניה, והתחיל את מפעל מייסן ב-1710. כאשר כלי חרס אירופאיים החלו להכין את מרכך התה שלהם, הם קיבלו השראה מהעיצובים הסיניים.
באמריקה הקולוניאלית, בוסטון הפכה למוקד ייצור כסף ואוניות. בין האמנים הרבים בבוסטון היו ארבע משפחות גדולות בשוק הכסף של העיר: אדוארדס, רוויר, ברט והארד. יצירות האמנות שלהם כללו תסנות כסף.
לקבלת מידע נוסף:
דואר אלקטרוני:kira@gint.cc
