ימי הביניים, הידועים גם בשם ימי הביניים, נמשכים בערך מהמאות החמישית עד סוף המאה ה -15. זה מתחיל עם נפילת האימפריה הרומית המערבית ומעברים לרנסנס ולעידן הגילוי.
וזכוכית והיסטוריה הולכים יד ביד במידה מסוימת.
קריסת האימפריה הרומית לוותה בעליית האימפריה הקרולינגית, אימפריה גדולה הנשלטת על ידי פרנקיש במערב ומרכז אירופה בראשית ימי הביניים. למרות התקופה הקרולינגית לא היה עידן של תרבות גבוהה וציוויליזציה, היו גם התפתחויות רבות בטכנולוגיה לייצור זכוכית, במיוחד נושבת וחריטה טכנולוגיה.
אירופה עברה שינויים עמוקים במהלך המילניום הזה, כולל מלחמות תכופות, ירידה באוכלוסייה, קריסת סמכות ריכוזית, והכי חשוב, כוח דתי מוגבר, שעזר לתרום לפיתוח זכוכית ביזנטית וזכוכית אסלאמית.
בשנת 330, הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול בחר ביזנטיון כאתר של "רומא החדשה" עם עיר בירה eponymous, קונסטנטינופול. הוא ייסד שם את האימפריה הביזנטית (האימפריה הרומית המזרחית), שהמשיכה להתקיים במשך אלף שנים נוספות עד שנפלה לאימפריה העות'מאנית בשנת 1453. קונסטנטינוס הגדול גם ביסס את הנצרות כדת הרשמית של רומא. מספר כנסיות נבנו באותה תקופה, רובן עדיין שמורות היטב כיום. והזכוכית הביזנטית שגשגה אז.
בתחילת המאה ה-7 נוסד האסלאם על ידי מוחמד בחצי האי ערב במכה. ובמאה השמינית, הח'ליפות האומית, השנייה מבין ארבעה ח'ליפות אסלאמיות, השתרעה מאיבריה במערב לנהר האינדוס במזרח, והובילה לתור הזהב האסלאמי. בשילוב התרבות היהודית, התרבות היוונית-רומית והתרבות האיראנית כולה, טכנולוגיית ייצור הזכוכית בעולם המוסלמי פגעה גם ביתרונות הסגנונות המצריים, הרומיים והפרסיים. והזכוכית האיסלאמית הפכה לפופולרית אז.
עם הפופולריות של זכוכית ביזנטית וזכוכית אסלאמית, טכנולוגיות ייצור זכוכית חדשות הופיעו, כלומר ויטראז'ים וזכוכית enameled.
ויטראז'ים הם סוג של זכוכית צבעונית וצבועה. הוא האמין כי צורת האמנות מקורה במצרים העתיקה וברומא העתיקה, ומגיע לשיאה בין 1150 ו 1500. המרכיבים הבסיסיים להכנת זכוכית הם חול ואפר עץ (אשלג). התערובת נמסה לנוזל אשר, כאשר מקורר, הופך זכוכית. כדי לצבוע את הזכוכית, מתכות אבקה מסוימות מתווספות לתערובת בעוד הזכוכית עדיין מותכת. זכוכית מותכת ניתן לפוצץ לתוך צורת נקניק, ואז חתך בצד לפני להיות שטוח לתוך סדין; זה יכול גם להיות סובב עם ברזל פונטיל לתוך גיליון עגול (כתר).
בימי הביניים, ויטראז'ים הוחלו כמעט אך ורק על חלונות של כנסיות ומבני דת משמעותיים אחרים. התמונה הציורית של החלון נוצרה על ידי סידור חתיכות שונות של זכוכית צבעונית על העיצוב שצויר על פיסת לוח. אם נדרשו פרטים עדינים כגון צללים או קווי מתאר, האמן צייר אותם על הזכוכית בצבע שחור.
מטרת חלונות ויטראז' בכנסייה הייתה גם לשפר את היופי של התפאורה שלהם וגם ליידע את הצופה באמצעות נרטיב או סמליות. החינוך הדתי בימי הביניים היה חשוב מאוד. הכנסייה נחשבה לסמכות העליונה בחברה, ועל מנת להשיג ישועה, יש לפעול על פי דבר האל. האור היה גם סמלי עבור דמויות דתיות, אשר ייצגו את הטוב ואת ההגנה של אלוהים בברית הישנה. אז החלונות הושקעו עם משמעות דתית עמוקה באותה תקופה.
קתדרלת אוגסבורג היא ככל הנראה בעלת חלונות הזכוכית הצבעונית העתיקים ביותר הקיימים, המורכבים מייצוגים פרונטליים ומכובדים של הנביאים דניאל, הושע וג'ונאס, דוד המלך הנבואי, ועותק מימי הביניים המאוחרים, משה.
אנו משתמשים במילה "אמייל" כדי לסמן שילוב יפה מאוד של זכוכית צבעונית התמזגה על מתכת, אבן, קרמיקה, וחומרים אחרים שיכולים לעמוד בטמפרטורה הגבוהה הדרושה לתהליך הייצור. משטחים Enameled ואלמנטים דקורטיביים יש התנגדות כימית ומכאנית גבוהה, מה שהופך אותם עמידים לחות גבוהה לסביבות אגרסיביות מבחינה כימית.
זכוכית אנאמד הופיעה באימפריה הממלוכית האסלאמית מהמאה ה-13, ושימשה בעיקר למנורות מסגד, אך גם לסוגים שונים של קערות וכלי שתייה. גילדינג שולבה לעתים קרובות עם אמייל. העיטור המצויר היה בדרך כלל מופשט, או כתובות, אך לעתים כלל דמויות.
צורת מנורות המסגד בתקופה זו הייתה סטנדרטית מאוד. למרות היותם תלויים באוויר דרך הברגים שלהם בעת השימוש, הייתה להם רגל רחבה, גוף מרכזי מעוגל ופה רחב ומתלקח. מלאים בשמן, הם הדליקו לא רק מסגדים אלא גם חללים דומים כמו מדרסות ומאוזוליאומים. על מנורות המסגד נכתב בדרך כלל פסוק האור הקוראני, ולעתים קרובות רשם את שמו ואת שמו של התורם, כמו גם את שמו של הסולטן המכהן. כמו שליטים מוסלמים הגיעו יש blazons מעין הראלדי, אלה צוירו לעתים קרובות.

















