Jul 21, 2021 השאר הודעה

ההיסטוריה של הזכוכית: זכוכית ונציאנית בתקופת הרנסנס (חלק 4)

הרנסנס היה תקופה חריפה בהיסטוריה האירופית שסימנה את המעבר מימי האופל למודרניות וכיסתה את המאות ה -15 וה -16. כתנועה תרבותית, הרנסאנס התאפיין בזינוק של עניין בלימוד וערכים קלאסיים. תחילה התחיל בפירנצה ואז התרחב לוונציה, רומא וערים איטלקיות אחרות לפני ששטף את שאר חלקי אירופה. ציור ופיסול היו התחומים הרגישים ביותר לשינוי על פי נושאיהם וטעמם. וכך גם ייצור הזכוכית.

ונציה הייתה מרכז ייצור הזכוכית האיטלקי. במקור, ונציה נשלטה על ידי האימפריה הביזנטית, אך בסופו של דבר הפכה למדינת עיר עצמאית ופרחה כמרכז מסחר ונמל ימי. קשריה עם המזרח התיכון סייעו ליצרני הזכוכית שלה להשיג מיומנויות נוספות, כטכניקות לייצור זכוכית. לכן, גם אומנות מסורתית וגם שיטות חדשות פותחו במלואן בוונציה ובאי מוראנו (חוק שהגביל את מרבית ענף ייצור הזכוכית של ונציה לאי מוראנו מאז שנת 1291, אשר בודד את מפוחי הזכוכית האדונים כדי למנוע מהם לחלוק סודות יקרי ערך של זכוכית) בתקופת הרנסנס.

בסביבות אמצע המאה ה -15, האובייקטים הראשונים בטכניקות המילפיורי והווטריו פיליגרנה נוצרו בוונציה. Millefiori, תרכובת של המילה האיטלקית "mille" (אלף) ו- "Fiori" (פרחים), התייחסה לטכניקת זכוכית שיצרה תבניות דקורטיביות מובהקות על כלי זכוכית. והפיליגרנה, שמקורה במוראנו בשנות ה 1500-, הייתה מעין זכוכית מפוצצת עם חוטים עשויים מקנים חסרי צבע, לבנים ולעיתים צבעוניים. בדרך כלל היה לו מראה מפוספס. שיטות אלה לקישוט זכוכית נהנו מהפופולריות הגדולה ביותר במאות ה -16 וה -17.

מפוחי הזכוכית הוונציאניים יצרו גם כוס חסרת צבע בשם כריסטאלו - מעין גביש דמוי סלע ללא הצבע הצהוב או הירקרק הקל שמקורו בזיהומי תחמוצת ברזל. היה זה אנג'לו בארובייר, אמן זכוכית איטלקי, אשר המציא תהליך לטיהור שטף אפר הצמחים שהביא לזכוכית המתחרה ברוקה די קריסטלו (קריסטל סלעים) בבהירות וחוסר צבע. הסוד היה תוספת קטנה של דו תחמוצת המנגן, סוכן צבע. קריסטאלו היה כמעט שקוף ונחשב לכוס הטובה ביותר בעולם. המצאתו של כריסטאלו השפיעה מאוד על הזכוכית הוונציאנית ברנסנס, והפכה את מוראנו ל"מרכז הזכוכית החשוב ביותר ".

יש סוג אחר של זכוכית חסרת צבע בוונציה באותה תקופה, כלומר ויטראן מולבן (תרתי משמע, זכוכית לבנה), זכוכית קצת פחות מעודנת המשמשת לייצור כלים יומיומיים. הלבנה של ויטרום הייתה גם שקופה, חסרת צבע אך עם גוון אפרפר שנמשך גם כשההכוס הומסה תוך שימוש בחומרי הגלם הטובים ביותר שיש: חלוקי נחל אבקתיים מנהר טיצ'ינו ואפר סודה לבנטיני. תחמוצת מנגן נוספה להמיסה גם כמעור צבע. וקשה היה להבחין בין כריסטאלו וויג'ארום על ידי העין בלבד.

מלבד זכוכית חסרת צבע, מספר גדול של משקפיים צבעוניים וכוסות מיוחדות יוצרו גם על ידי יצרני זכוכית ונציאנים מיומנים.

משקפיים צבעוניים היו חשובים תמיד בתעשיית ייצור הזכוכית הוונציאנית, שכן הם הפכו לאחד המנועים שהעדיפו את הצלחת הייצור המקומי מאז המאה ה -15. וההופעה המוצלחת של חרסינה סינית בשוק מוצרי היוקרה האירופיים הובילה לאחד החידושים החיוניים ביותר בייצור זכוכית ונציאנית - לטימו.

לאטימור, שנקראה גם כוס חלב, הייתה זכוכית לבנה או חלבית אטומה או שקופה, חלבית, שניתן היה לפוצץ או ללחוץ למגוון רחב של צורות. את לאטימור אפשר היה להכין כחול, ורוד, צהוב, חום, שחור ולבן שם. זה שימש בדרך כלל לכלי אוכל דקורטיביים, מנורות, אגרטלים ותכשיטי תלבושות. כמו כן, יצרני הזכוכית צבעו פריטי לאטימו באמיילים, תוך שימוש בציורים בהירים בעלי עלה זהב ויותר מורכבים לייצוג מעילי נשק, סצינות דתיות או מיתולוגיות, ומוטיבים אחרים לכבוד יחידים או אירועים חשובים כמו חתונות.

קלדוניה הייתה פופולרית גם באותה תקופה, שקיבלה את השם הזה משום שהיא מחקה מגוון טבעי של כלסדוניה, האגת המיועדת. זה הושג על ידי ערבוב של שברי אופלין לבן, זכוכית אופליין צבעונית וקריסטל. ביסודו של דבר, זו הייתה זכוכית אופליין צבעונית עם ורידים בצבעים שונים על רקע כהה, שנראתה אור-חום כהה כהה-הומוגני.

מאוחר יותר, עם הגירת אדוני הזכוכית מוונציה, זכוכית שנעשתה בחיקוי של מוצרים ונציאניים התפשטה ברחבי מערב ומרכז אירופה.


שלח החקירה

whatsapp

טלפון

דוא

חקירה