דיברנו על סלי פיקניק במאמר האחרון. אבל האם אתה יודע את המקור והפיתוח של פיקניק? היום הגיע הזמן שסיפור אחר ישתף.
אם כבר מדברים על פיקניק, הסצנה הראשונה ב"הרוח בערבות" תמיד תלבין אותי. החפרפרת עבדה קשה מאוד כל הבוקר, מנקה את ביתו הקטן באביב. לבסוף, הוא הרגיש מותש לחלוטין, השליך את המברשת שלו על הרצפה, אמר "אח!" ו "O מכה!" וגם "לתלות אביב ניקוי!" וברח מהבית. על גדת הנהר, הוא נתקל בראט, שתכנן לחתור בסירה לפיקניק. אני עדיין זוכר מה אנחנו בסל הפיקניק שלו – עוף קר, לשון קרה, חזיר קר, בקר קר, גרקינס כבוש, סלט, כריכי קרקס לחמניות צרפתיות, מי סודה לימונדה... איזה סל שופע ומפואר זה היה! ואף אחד לא היה מדמיין שמסע גדול של גילוי עצמי בהיסטוריה של הספרות האנגלית בדיוק התחיל עם דחף פתאומי לערוך פיקניק באביב.
הרוח בערבות נכתבה בשנת 1908, התקופה הוויקטוריאנית המפורסמת בהיסטוריה הבריטית. באותה תקופה התרחבה הכלכלה הבריטית, ובריטניה הפכה למדינה העשירה בעולם. הירידים העולמיים נערכו בלונדון, חנויות כלבו החלו להופיע, ואתרי רחצה ימיים המריאו כמו טיל. אורח החיים הנוח והרגוע של הבורגנות שטף את כל היבשת, והצרפתים כינו את התקופה הזו "לה ויי מודרן".
וגיל הפיקניק הגיע לאחר מכן.
המונח "פיקניק" מגיע מהמילה הצרפתית "פיקה-ניקה", שפירושה טיול או טיול עם אוכל המסופק בדרך כלל על ידי חברי הקבוצה ונאכל בשטח הפתוח. אין אף מארח בפיקניק, והקסם של פעילות זו טמון בדיוק ברעיון של שיתוף.
זה נרשם כי הפיקניק מקורו בסעודה בחוץ לאחר הציד. בשנת 1837 תיאר גסטון דה פואה, מפקד צרפתי באיטליה, את הסצנה בפירוט רב בספרו Livre de chasse. סוסים נקשרו במכלאה קטנה. כלבי ציד, חופשיים מהטרצועה, שתו בנחל. האצילים ישבו סביב כמה שולחנות באדמת היער כדי לאכול ארוחה. היו משרתים שהציעו עוגות, בשר חזיר, יין, ולפעמים משחקים קלויים. ללא מזלג, הסועדים האלה אכלו עם סכינים וידיים משלהם. זה היה מפגש של ציידים ולא פעילות פנאי, שהתקיימה לעתים קרובות בשעות הבוקר המוקדמות כדי לדון בתוכניותיהם לציד.
בסוף המאה ה -19, הפיקניק באמת תפס. באותו זמן, האצילים היו מוכנים לאכול בחוץ רק אם המשרתים שלהם היו מכינים את השולחן, מסדרים צלחות וסכו"ם, בדרך כלל אלה ערכות תה חרסינה עצם מעולה כוסות קריסטל, וחיכו עליהם, בעוד אנשים רגילים העדיפו פיקניק אור - סל נצרים מלא המאכלים האהובים עליהם ומשקאות המלווים עם בני משפחה או חברים היה מספיק. המאכלים שהכינו היו בעיקר כריכים, עוגות או בשר קר. מישהו גם יביא תנור רוח קטן להכנת קפה או תה שחור לתחושת הטקס.
אבל למה פיקניק הפך לפעילות החיצונית הנפוצה ביותר באותה תקופה? הסיבות הן רב-תכליתיות. ראשית, נפוליאון השלישי דחף דרך תוכניות להצעיר את העיר פריז ברגע שהוא הופקד בשנת 1852. לאחר מכן, ניתן היה לראות גנים, פארקים ותיאטראות בכל מקום, ורשת הכבישים העירונית הרדיאלית התאימה יותר להולכי רגל לטייל כדי להירגע. במקביל, המרחב הציבורי החל להופיע באירופה. בגלל המהפכה הצרפתית, כמה מחסני אוסף פרטיים וחצרות של האצילים הפכו למוזיאונים או פארקים שאנשים יכלו לבקר בהם לבילוי בשעות הפנאי שלהם. ופיתוח אופניים גם אפשר לאנשים לצאת לטיול למרחקים ארוכים יחסית. כל הסיבות הללו סייעו לפיקניק להשיג מעמד של כת, והפופולריות שלו בבירור לא מראה שום סימן לדעיכה עד כה.
שמעת פעם על הפיקניק הפאן-אירופי? לפני 32 שנה, המפגש חסר התקדים הזה עשה שינוי מוחלט לאירופה. בפיקניק השתלטו מאות אזרחים ממזרח גרמניה על שער העץ הישן, שנערך בגבול אוסטריה-הונגריה ליד סופרון, הונגריה, והגיעו לאוסטריה ללא הפרעה על ידי שומרי הגבול סביב ארפד בלה. הייתה זו יציאת ההמונים הגדולה ביותר מאז נבנתה חומת ברלין בשנת 1961. כיום, הפיקניק הפאן-אירופי נחשב לסמל חשוב לנפילת חומת ברלין לאחר מכן.
אולי זה בדיוק הטבע האמיתי של פיקניק – לברוח מן השעמום ואת הטקסים משתק את המוח של חיי היומיום כדי למצוא את האוטופיה שלך, למרות שזה חולף.

















