זכוכית רומית ידועה בסגנונה, בפרטים הקטנים ובאומנותה.
טכנולוגיה מתקדמת לייצור זכוכית
כפי שהזכרנו במאמר האחרון, הוא האמין בדרך כלל כי זכוכית נעשתה לראשונה על ידי המצרים הקדמונים ולאחר מכן הסוחרים הפיניקיים עזרו להציג אותו לאזור האגאי. מאוחר יותר, ההתרחבות הצבאית של רומא תרמה לסבב חדש של פופולריות נרחבת של מוצרי זכוכית, וכתוצאה מכך הופעתה ויישומה של טכנולוגיית ייצור זכוכית חדשה לכוונה מסוימת.
בסביבות 50 B.C., טכנולוגיית ניפוח זכוכית הומצאה על ידי בעלי מלאכה סוריים. הרומאים גילו כי חפץ יכול להיווצר על ידי איסוף זכוכית מותכת בקצה צינור וניפוחו. הזכוכית יכולה להיות מעוצבת כמעט לכל צורה עם כלים פשוטים. בסביבות שנת 50 לספירה, מפוחים מזכוכית ידעו איך לפוצץ זכוכית לתוך תבניות חלולות כדי ליצור צורות חדשניות עוד יותר. בשיטה זו, הזכוכית הפכה דקה יותר, חסרת צבע ושקוף.
במקביל, טכנולוגיית תנור זכוכית עשתה התקדמות גדולה גם כן. תנור נמס מזכוכית הוא תנור שבו חומרי גלם נמסים לזכוכית. על פי מחקרים ארכיאולוגיים, תנורי זכוכית אלה ברומא העתיקה השתמשו בכמות של לבנים רומיות מקוריות וחימר דאב. הם תודלקו בעץ, כולל אשור ואפר, ורצו במשך 24 שעות ביממה. הוא אמר כי תנור מיכל אחד ידוע שנחפר יכול להמיס עד 40 טונות של זכוכית בבת אחת.
ההפוכה של טכנולוגיית ייצור זכוכית מתקדמת היא המשך רווחים פרודוקטיביות זכוכית. לכן, מוצרי זכוכית הפכו נפוצים ובמחיר סביר – לא נדיר כמו זהב ואבני חן יקרות. עם זאת, היו גם משקפי יוקרה בתוך האימפריה הרומית, וזכוכית קמאו, זכוכית אלכסנדריה, וזכוכית פסיפס היו כמה דוגמאות טיפוסיות, אשר עדיין נחשבים אוצרות נצחיים באמת היום.
קמאו גלאס
זכוכית קמאו היא צורה יוקרתית של אמנות זכוכית המיוצרת על ידי תחריט זכוכית קמו או תחריט וחריטה דרך שכבות מותכות של זכוכית בצבעים שונים כדי לייצר עיצובים, בדרך כלל עם דמויות זכוכית אטומות לבנות ומוטיבים על רקע כהה. זה נראה לראשונה באמנות הרומית העתיקה שם זה היה אלטרנטיבה כלי פנינה חרוטים יוקרה בסגנון קמאו. כמה מנפח זכוכית יוזמה הבין איך לכרוט בועת זכוכית של צבע אחד באחת או יותר שכבות של זכוכית בצבעים מנוגדים. זכוכית רב שכבתית זו נשלחה לאחר מכן אל חוטב זכוכית מיומן, שהשתמש במגע המדויק והעדין שלו כדי לגלף בזהירות בין השכבות השונות כדי ליצור קישוט הקלה. הוא שימש גם באמנות האסלאמית במאות ה -9 וה -10, אך הטכניקות המדויקות ששימשו את האמנים הרומיים והאסלאמיים אבדו להיסטוריה.
זכוכית הקמאו הרומית שברירית, ולכן נדירה ביותר – הרבה יותר מאשר קמעות אבני חן טבעיות כמו ג'מה אוגוסטה וגונזאגה קמאו. מכיוון שקשה לשמר זכוכית קמאו, רק כ -200 שברים ו -15 חפצים שלמים של זכוכית קמאו רומית מוקדמת שורדים. הדוגמה המפורסמת ביותר של אלה, וגם בין השמורים ביותר, הוא אגרטל פורטלנד במוזיאון הבריטי.
זכוכית אלכסנדריה
זכוכית אלכסנדריאנית מתייחסת לסוג של זכוכית חסרת צבע שמעריכה כמעט כפול מהמחיר של זכוכית נפוצה המטופלת במנגן.
"זה היה בתקופת האימפריה הרומית כי משקאות ואוכל הוגשו בכלי זכוכית בפעם הראשונה בקנה מידה גדול", אמר פטריק Degryse, ארכיאולוג ב KU לובן בבלגיה. אבל מה שאנשים רבים באמת רצו היה זכוכית חסרת צבע, כך יצרני זכוכית ניסויים עם הוספת אלמנטים שונים לאצוות שלהם. לדברי רוס פומרוי מ-RealClearScience, אומנים הכינו זכוכית אלכסנדרונית – החומר המועדף על צ'לי ברמה גבוהה – על ידי הוספת תחמוצת אנטימון במהלך תהליך ייצור הזכוכית.
למעשה, אנחנו עדיין יודעים מעט על זכוכית אלכסנדריה. לדוגמה, מישהו עשוי לחשוב שמקורו במצרים בגלל שמו. עם זאת, על ידי לימוד כמויות זעירות של היסוד hafnium בתוך הזכוכית, שני הדברים האלה נראים רלוונטיים בקושי.
זכוכית פסיפס
פסיפס הוא תבנית או תמונה העשויה מחתיכות קטנות רגילות או לא סדירות של אבן צבעונית, זכוכית או קרמיקה, המוחזקות במקום על ידי טיח או מרגמה, ומכסות משטח. וזכוכית פסיפס היא שילוב של קוביות זכוכית בצבעים ודפוסים שונים. על פי שברים שנחשפו יש לנו, זכוכית פסיפס הופק לראשונה במסופוטמיה מן המאה ה -15 עד המאה ה -10 B.C. ולאחרונה נחשפו חפצים שלמים גם בפלסטין ובמצרים.
במהלך האימפריה הרומית, זכוכית פסיפס היה בשימוש נרחב בכנסייה, רצפה, וקישוט קיר. הפיתוח של סוג זה של זכוכית קידם את טכנולוגיית הייצור של זכוכית צבעונית. ואחת המשקפיים הצבעוניים המפורסמים באותה תקופה הייתה טסרה, שנחתכה מלוחות זכוכית גדולים שנעו בין כהה קלות לאטום. Tesserae זכוכית שביר יחסית שימשו במשורה בפסיפסים הרצפה כדי לספק בלוז טהור, אדומים, וירוקים שלא ניתן למצוא באבן טבעית עמידה יותר.
עם זאת, לאחר נפילת האימפריה הרומית, נראה שכל הדברים על זכוכית הצטמצמו לשום דבר.
