לטיטניום היה חלק חשוב בעולם מאמצע המאה ה-20 ועד היום. בשל המאפיינים המיוחדים שלה, טיטניום הוא ביקוש גבוה מאוד על ידי מגוון רחב של תעשיות כגון תעופה וחלל, כלי רכב, ימית, מכשור רפואי ופנאי, וכן הלאה.
לאורך ההיסטוריה שלה, ישנם 4 מדענים שתרמו רבות לפיתוח טיטניום – הם הכומר ויליאם גרגור, מרטין היינריך קלפרות', מתיו אלברט האנטר וויליאם ג'סטין קרול.
הכומר ויליאם גרגור
טיטניום התגלה לראשונה בשנת 1791 על ידי הכומר ויליאם גרגור, כומר בריטי ומינרולוג חובב. בטיול יום אחד, גרגור, בעת שחצה נחל קטן, הבחין בשכבה של חול שחור, מגנטי. החול דמה לאבדן השריפה במראהו. השם שאנו משתמשים בחול זה היום הוא ilmenite – ברזל שחור, כבד, תחמוצת מתכת מינרל המורכב ברזל תחמוצת טיטניום (FeTiO3), אשר משמש כמקור העיקרי של טיטניום, המהווה 92% של כל מיצוי טיטניום. גרגור זיהה תחמוצת ברזל בדגימה שלו והבין שמדובר במתכת לא ידועה אך לא הצליח לבודד אותה. והוא קרא לזה "מנשנייט" - לכבוד הקהילה של Manaccan שבו הוא גר. למרבה הצער תרומתו לגילוי טיטניום נשכחה.
מרטין היינריך קלפרות'
מספר שנים לאחר מכן, טיטניום "התגלה" שוב על ידי מרטין היינריך קלפרות', כימאי גרמני מפורסם שזכה גם לגילוי אורניום. קלפרות' אימת את נוכחותו של תחמוצת של יסוד לא ידוע ברוטיל עפרות מהונגריה בשנת 1795 והציע את השם "טיטניום" על שם הטיטאנים מהמיתולוגיה היוונית העתיקה. בניגוד לתפיסה הרווחת, בחירת שמו לא התייחסה לתכונות הכוח והעמידות של האלמנט, הערותיו הראו כי הוא בחר בשם בשל ניטרליותו, כפי שדגל אנטואן לבואזיה.
"בכל פעם שלא ניתן למצוא שם למאובן חדש המציין את תכונותיו המוזרות והמאפיינות (באיזה מצב אני מוצא את עצמי כיום) אני חושב שעדיף לבחור זרם כזה כאמצעי בפני עצמו, ולכן לא יכול להוליד רעיונות שגויים. (כפי שהציע לבואזיה) כתוצאה מכך, כפי שעשיתי במקרה של אורניום, אשאל את שמו של החומר המתכתי הזה מהמיתולוגיה, ובמיוחד מהטיטאנים, הבנים הראשונים של כדור הארץ. אני, אם כן, קורא לסוג המתכתי החדש הזה טיטניום."
ב-1797, לקלפרות' הייתה הזדמנות לקרוא את תיאורו של גרגור על תגליתו ב-1791, והוא הבין שהטיטניום והמיכון זהים, רק משני מינרלים שונים. גרגור קיבל את ההכרה כגילוי האמיתי של היסוד, ושמו של קלפרות' אומץ בסופו של דבר כי הוא נחשב מתאים יותר.
מתיו אלברט האנטר
עם זאת, זה לא היה עד 120 שנים מאוחר יותר בשנת 1910, כאשר טיטניום טהור היה מבודד בהצלחה.
הטיטניום שהתגלה על ידי גרגור וקלפרות' היה אבקת תחמוצת טיטניום, לא מתכת טיטניום – הראשון היה יציב ביותר, ואילו האחרון יכול היה להגיב בחמצן, חנקן, מימן או פחמן בקלות ובאכזריות, כך שהיה קשה לבודד טיטניום טהור.
מתיו אלברט האנטר, כימאי יליד ניו זילנד שעבד בארצות הברית, היה ממציא תהליך האנטר לייצור מתכת טיטניום. התהליך כרוך בהפחתת טיטניום טטרכלוריד (TiCl4) עם נתרן (Na) בכור אצווה עם אטמוספרה אינרטית בטמפרטורה של 1,000 מעלות צלזיוס. לאחר מכן משתמשים בחומצה הידרוכלורית מדוללת כדי לרוקן את המלח מהמוצר.
בשנת 1910 השיג האנטר 99.9% טוהר בשיתוף עם ג'נרל אלקטריק במכון הפוליטכני רנסלר.
ויליאם ג'סטין קרול
תהליך קרול שפותח על ידי המתכות הלוקסמבורגיות ויליאם ג'סטין קרול החליף את תהליך האנטר כמעט בכל ייצור מסחרי מאוחר יותר מכיוון שהוא היה שימושי ויעיל יותר לייצור בקנה מידה גדול יותר.
תהליך קרול מורכב 6 שלבים כדי לייצר את טיטניום.
שלב 1: עפרת טיטניום טהור מומר ספוג על ידי ביצוע מטען חשמלי דרך עפרות. זה נעשה בכלור. גז כלור מועבר לאחר מכן דרך המטען.
שלב 2: טטרהכלוריד טיטניום כי הוא תוצאה של שלב 1, יש את החמצן הוסר אשר תוצאות בצורה נוזלית של טיטניום tetrachloride. צורה גסה זו של טיטניום טטרכלוריד מטוהרת לאחר מכן באמצעות זיקוק חלקי.
שלב 3: לאחר תהליך הזיקוק, מגנזיום או נתרן מתווסף טטרכלוריד טיטניום טהור כדי ליצור ספוג טיטניום מתכתי או מגנזיום או נתרן כלורי.
שלב 4: הספוג המתכתי החדש שנוצר נמחץ ונלחץ.
שלב 5: ספוג טיטניום כתוש נמס לאחר מכן בתנור קשת ואקום אלקטרודה בטמפרטורות גבוהות מאוד.
שלב 6: מכיוון שכל אצווה, הנקראת ingot, יכולה לשקול עד 12000 פאונד, הטיטניום המומס מותר להקשיח ולהתמצק בתנור במקום להישפך החוצה.
המפתח של תהליך קרול הוא להשתמש במגנזיום במקום נתרן, אשר מסייע להפחית את עלות התהליך.
מאותו רגע ואילך, השימוש הנרחב החל להפוך לאפשרות ממשית.

















