כשהייתי בן 23, ביליתי קיץ בעבודה כיועצת במחנה לילה עבור ילדים בני שמונה עד 12 ליד העיירה ההררית המרכזית ג'נסי, קולורדו. אחרי שיחה קשה על מה שעלול לקרות אם מישהו היה הולך לישון עם חטיף בשקי השינה שלו – דובים, אנשים!- היינו כווצים את הילדים לאוהלים שלהם ללילה, נועלים את הבקתה המכילה את המטבח שלנו, ומנסים לתפוס כמה שעות שינה.
בוקר אחד בסביבות 5:30, אחרי לילה ארוך במיוחד של בני נוער דומעים ומתגעגעים הביתה, גררתי את עצמי למטבח לקפה. שני יועצים נוספים כבר היו שם, סקרו את ההריסות: חלון שבור, קופסאות מזון מפוזרות על רצפת הלינוליאום, שקיות מתפוצצות של תערובת שוקו חמה, מבוך של טביעות כפות שוקולד. הנחנו שאספקה שלנו תהיה בטוחה מפני פולשים, אבל החלונות היפשים לא היו תואמים לדוב רעב.
התקרית הזו הייתה מקרה קלאסי של מיזוג מזון, לדברי הביולוג של חיות הבר ווס לרסון, שחקר קונפליקט בין בני אדם לדובים. "דוב ש פורץ למחנה של מישהו עכשיו מבין שהוא יכול לקבל את האוכל הצפופה בקלוריות", הוא מסביר. "זה תשלום עצום על מאמץ קטן יחסית, בהשוואה לבלות שעות באיסוף פירות יער". הדובה שפרצה למטבח המחנה שלנו עשתה כל הזמן ניתוח סיכונים - לא משנה כמה היא לא רצתה לתקשר עם בני אדם, היא התפתתה מדי מהפרס להתרחק.
"אז הם מתחילים לעשות דברים לא רשמיים", אומר לרסון. במילים אחרות: הם מתחילים להסתבך בצרות.

כמעט לכל דוב במרכז גריזלי ווולף דיסקברי (GWDC) בווסט ילוסטון, מונטנה, יש סיפור רקע דומה. המרכז הוא מוסד חינוכי ללא מטרות רווח שבו נמצא דובי גריזלי שאינם מסוגלים לשרוד בטבע מסיבה זו או אחרת. זהו גם ביתם של שלוש להקות קטנות של זאבים ילידי בשבי, קומץ ראפטורים פצועים, וחמש לוטרות נהר אמריקאיות.
כאשר פקיד חיות בר מכל מקום במערב האמריקאי, אלסקה או קנדה יש דוב גריזלי מטרד ורוצה להימנע המתת סדת אדם זה, GWDC הוא לעתים קרובות ליד החלק העליון של רשימת הקריאה שלהם. (למרבה הצער, בשל הקיבולת המוגבלת של המרכז, התשובה היא לעתים קרובות כי הוא לא יכול לקחת דוב אחר. במקרה זה, אומר רנדי גרבאט, מתאם בדיקת המכולות של GWDC, דובים בדרך כלל צריכים להיות המתת חסד.)
קוראם, גריזלי זכר שמשקלו נע בין 250 ל-380 ק"ג בהתאם לעונה, נדד דרך קאליסל, מונטנה, ובדק מרפסות לאיסוף כלבים. מונטנה פיש, חיות בר, ופארקים פקידים לכדו אותו שלוש פעמים לפני שהוא בסופו של דבר בGWDC. ספיריט, גריזלי נקבה, לא יכלה להתרחק ממסלול גולף בוויטפיש; היא הועברה שש פעמים – פעם אחת במרחק של 160 ק"מ, אך היא המשיכה למצוא את דרכה חזרה למקור המזון הקל הזה – לפני שאחד לגוריה נפגע ממכונית והיא נלקחה למתקן ווסט ילוסטון.
קוראם, ספיריט, ושישת הדובים האחרים שגרים ב-GWDC לא סתם מבזבזים בשבי. יש להם עבודה חשובה לעשות: הם בודקים מכולות כדי לקבוע אם הם עמידים בפני דובים.

















