תחת השמש, בטפטוף, האם המחזיקה את המטרייה מחכה שילדה ילך לבית הספר. המטריה ספוגה באהבת האם לילדה, ותקוותה הנלהבת של האם מתגלה בעיניה. אהבה ותקווה לשחק את אהבת האם למטריה.
המטריות בעיר הן כמו השירים הפופולריים, שמשיות משי, מטריות נייר, מטריות חמאה, מטריות בד שחורות, מטריות מתקפלות, מטריות פרחים מקסימות, מטריות סריג, מטריות UV, מטריות נייר ... מטריות משופצות כל הזמן זה כבר לא. ציוד גשם רגיל. זה סמל ליופי. זה הופך אנשים צעירים ויפים יותר. זו אהבה לחיים.
יש הילה של ציור בצבעי מים: נחל צלול בין הגבעות הירוקות, ילדה לבושה בתלבושת של יי, אוחזת ביתן מטריית משי יפה ואלגנטי, עוברת בנחל, טהור, פשוט, בהיר, הסגנון האלגנטי פרץ לפתע לפתע לב הצופה, והמטריה סובבה בעדינות, ומיתרי הלב שהופעלו גם ניגנו מוזיקה קלאסית יפה, שהיא הקצב של המטריה. לא רק שאני אוהב את זה, אלא שגם אנשים רבים אוהבים את זה. זו האהבה השקטה והטבעית שמגלה המטריה.
במיתולוגיה הסינית העתיקה, סיפור האהבה "נחש לבן", הפופולרי בקרב האנשים, הוא הראשון מסוגו. ספרו של שו-שיאן מלא במטריות נייר שמנוניות תמך במרחב שמעל לראש ראשה של הגברת הלבנה. זה היה סיפור אהבה שצרח והתנדנד לאורך הדורות. לשיו שיאן לא היו כסף ולא רכוש. הגברת הלבנה העריכה את נייר השמן שלו. החום והאהבה של פנים המטריה היא האהבה האמיתית של תרבות המטריה.
ממסך הטלוויזיה ראיתי אלפי חופים: זוג גברים ונשים שיושבים ליד זוג מטריות לבושות שמש יושבים או יושבים, השמש מיישמת בזהירות את עורם לצבע בריא ופרובוקטיבי. בשלב זה המטריה מסננת רק את אור השמש במקום האביזרים. ההתלהבות והפתיחות של החיבוקים והנשיקות הבלתי מוגבלות מנוקדות במטריות, מקושטות בתרבות גג אחרת. יש שיר לשיר: מאהב עם פרחים ושמשיות, שמיים כחולים ועננים לבנים הם יותר שטופי שמש ... אני תמה מאוד כשמקשיב: יש לי מטריה, כמה בהיר השמים? לעולם המטריות יש תשובות נוספות: מטריית האוהבים כמובן שמדובר בסגנון מלוטש וברור.
