בשושלת סונג הוסיפה סין דיפטרוקרפ, מעין תבלין כמחווה לתה ירוק מעולה, דבר המצביע על כך שאפשר להשתמש בתבלין כדי לפזר תה באותה תקופה. בשושלת סונג המאוחרת, היה חשש להשפיע על טעמו האמיתי של התה, ולכן לא היה מומלץ להשתמש בתבלינים כדי לעשן תה. על פי תיעוד התה של קאי שיאנג, למי שמספיד לתה יש ניחוח אמיתי, משתמשים בבורנול כדי לעזור לניחוח שלו. האנשים בג'יאנ'אן לא יטעמו את הניחוח אם ינסו זאת מכיוון שהם מפחדים לקחת את האותנטיות. זהו הסימן הראשון וההתחלה של תה ריחני סיני.
שושלת מינג הייתה תקופה של התפתחות גדולה של תה סיני. התה הקבוצתי שנזרק הוא תה רופף, וייצור המוני של תה ירוק קלוי ומיובש הניח את הבסיס לייצור תה פורח. בינתיים, שיטת הריח של תה פורח פותחה מאוד, והופיעה שיטת הייצור של" תה המשרה ניחוח פרחים ונהנה מטעם התה. על פי גו יואנקינג בספר התה, טכניקת הריח של תה ריחני תועדה ביתר פירוט, כי ניתן להשתמש בתה כפרחי השריר, היסמין, הוורד, הסחלב, פריחת התפוז, גרדניה, העצי והשזיף. הפרחים מתחילים לקטוף את חצי הסגורים ואת חצי האבקנים בניחוח מלא ואז מודדים את מספר עלי התה. אם יש יותר מדי פרחים, הוא יהיה ריחני מדי ללא חריזה של תה, ואילו מעט פרחים לא יגרמו לניחוח ולשלמות. שלוש עצירות לתה ואחת עצירות לקריאת פרחים. ניקח את הדוגמה של הגבעולים, הלכלוך והחרקים של המלילוטוס יש להסיר. לאחר מכן, השתמשו בסיר מגנטי עם תה שכבה אחת ופרחים בשכבה אחת עד שהוא מלא והוציאו אותו ועטפו אותו על נייר לאחר שהתקרר ויבש על האש.
דוגמא נוספת היא תה לוטוס, רק בסופו של יום, תה הלוטוס המכיל חצי יפתח וימלא במים עדינים, והקנבוס ישמש לחימום שלו. קוטפים את הפרחים למחרת בבוקר, שופכים את עלי התה ואופים אותם ואז מכניסים את עלי התה אל הפיסטלים כמו בעבר. בדרך זו עלי התה מיובשים ונקצרים מספר פעמים, מה שהופך אותם לטעימים יותר. רשומות אלה הציגו את שיטת הריח המקורית, בחירת חומרי הגלם, כמות קטיף הפרחים, זמן הריח, אפייה ושיטות תה ריחניות פרימיטיביות אחרות, החלו להבשיל בהדרגה ודומים לעקרונות התהליך הנוכחיים. בשלב זה ניתן היה לראות את התה הריחני כתה הריחני האמיתי אך כמותו נדירה. עבודתו של הרוקח הגדול לי שיז'ן מכילה תיעוד של תה יסמין, שמוכיח כי תה יסמין הופק בשושלת מינג.
על פי הרשומות ההיסטוריות, בתקופת צ'ינג שיאנגפנג היו בפוז'ו סדנאות תה בקנה מידה גדול לייצור תה יסמין מסחרי. באותה תקופה נשלח ונמכר תה יסמין מבושם של פוז'ו&# 39, בצפון סין, במיוחד בטיאנג'ין ובבייג'ינג. זה היה אהוב מאוד על תושבי בייג'ינג. לכן, פוז'ו הוא מקום הולדתו של תה יסמין סיני. כשיש סחורה, יש שוק, וכשיש שוק, יש שוק. ואז, צמחו בתי תה רבים בבייג'ינג. טעם בייג'ינג מתייחס לטעם הייחודי של תה יסמין פוג'יאן.
ההיסטוריה של עיבוד תה יסמין היא מעל 150 שנה ובאמצעות מאמצים של כמה דורות, טכנולוגיית העיבוד פותחה ברציפות. הטכנולוגיה הקיימת נוצרה על ידי אנשים עובדים ומומחי תה במשך זמן רב. זה מדעי להסתגל לדרישות אובייקטיביות, אבל יש לזה גם צד לאחור. בשנת 1976 הוציא משרד המסחר פיתוח מכונת ריחות אוטומטית, שעברה את הערכת המחלקות הרלוונטיות ומתאימה לייצור. מכונת הריחות האוטומטית עם תפוקה יומית של 80-100 ימי תה הומצאה בשנת 2002. היא יכולה להפחית מאוד את עוצמת העבודה, לשפר את התנאים הסניטריים ואת איכות המוצר. זוהי מכונת ריח אידיאלית ויש להשתמש בה באופן נרחב כדי לשנות לחלוטין את המראה האחורי של הריח הידני.
כבר לפני יותר מ 1000 שנה הייתה שיטה להוסיף תבלין, דיפטרוקרפ, לתה ירוק איכותי ביותר. היה תיעוד של תה ריחני תה יסמין במאה ה -13. הספר" ספר תה" מאת צ'נג רונג משושלת מינג יש תיאור מפורט יותר של שיטת ההכנה של תה ריחני. במהלך תקופת דאוגואנג של שושלת צ'ינג, גו לו'" Qing Jialu" מכיל כי ג'ואן ויסמין נאספים בחנות הפרחים של בריכת ההרים, ורוכשים בחנות התה כדי להתאים ... בשנה הראשונה של הקיסר יונגז'נג בשושלת צ'ינג, תה יסמין של סוז'ואו נמכר בקבוצות לחלק הצפוני של סין . הייצור בקנה מידה גדול יחסית של תה פורח החל בתקופת צ'ינג קסיאנפנג בין השנים 1851 עד 1861. עד 1890 ייצור התה הפורח נעשה נפוץ יותר. תה ריחני הוא סוג של תה ייחודי לסין. לאחר 1949, ייצור התה הפורח בסין התפתח בצורה דרמטית, וכמות הייצור והמכירות גדלה משנה לשנה. הוא נמכר בעיקר בצפון סין ומיוצא לחלק ממדינות אסיה. מאז 1955 הוא הועבר להונג קונג, מקאו ודרום מזרח אסיה, כמו גם מזרח אירופה, מערב אירופה, אפריקה ומקומות אחרים.
