השימוש המוקלט הראשון בטכנולוגיית הקירור הוא משנת 1775 לפני הספירה בעיר השומריתטרה.
היה זה שם המלך האזור'זמרי-לימ,
החל בבניית בית קרח משוכלל המצויד במערכת ניקוז מתוחכמת
ובריכות רדודות להקפיא מים בלילה.
השימוש בקרח לקירור ושימור לא היה חדש בשלב זה,
אבל בתי הקרח הללו סללו את הדרך למקבילם הקטן יותר, ארגז הקרח, להתקיים.
את תיבת הקרח הומצא על ידי חקלאי אמריקאי וקברן בשם תומאס מור בשנת 1802.
מור השתמש בקופסת הקרח כדי להעביר חמאה מביתו לשווקי ג'ורג'טאון,
מה שאפשר לו למכור חמאת לבנים יציבה במקום אמבטיות רכות ונמסות כמו חבריו המוכרים באותה תקופה.
העיצוב הראשון שלו כלל גיגית ארז סגלגלה עם מיכל פח שהכיל בתוכו קרח,
כולם עטופים בפרוות ארנב לבידוד המכשיר. גרסאות מאוחרות יותר יכללו קירות חלולים
שהיו מרופדות בהןפַּחאוֹאָבָץוארוז עם חומרי בידוד שונים
כמופְּקָקנסורת, קש או אצות.
גוש קרח גדול מוחזק במגש או בתא ליד ראש הקופסה.
אוויר קר מסתובב סביב ותאי האחסון בחלק התחתון.
בחלק מהדגמים העדינים יותר יש ספיגוטים לניקוז מי קרח ממחבת תפוס או מיכל אחיזה.
בדגמים זולים יותר, מחבת טפטוף מונחת מתחת לתיבה וצריך לרוקן אותה לפחות ביום.
על המשתמש לחדש את הקרח המומס, בדרך כלל על ידי השגת קרח חדש מ-איש הקרח.
העיצוב של ארגז הקרח איפשר לאחסן מזונות מתכלים זמן רב יותר מבעבר
וללא צורך בתהליכי שימור ממושכים יותר כגוןלעשן, יִבּוּשׁ, אושימורים.
יתרונות הקירור בקירור היו היתרון הנוסף בכך שלא לשנות את הטעם של מה שהוא שומר,
בשונה משיטות השימור האחרות שהוזכרו קודם.
למידע נוסף:
אימייל:kira@gint.cc


















